למרות כל ההוכחות לקיום ביטויים של חוכמה בקרב בני עם היהודי בהיקף חורג יחסית לגודלו, חוכמה זאת אינה באה לידי בטוי בניהול המדינה. חסר בחוכמת המנהיגות לדורותיה ניכר בכל התחומים: מצב החינוך, הבריאות, הפערים, השחיתות, השסעים האידאולוגים, אי אמון במנהיגים... כל אלה מחלישים את המדינה, ובקצב מואץ. ואם ההיחלשות לא תיעצר, עלול להתרחש משבר נורא.
נקודת האל-חזור לביצוע שינוי-כוון קרובה מאוד אולי עד כדי הבחירות הקרובות. מי שמכירים בקיום תהליך ההיחלשות ומוכנים לפעול למען שינוי מתמעטים והולכים, בעוד אלה שאינם מזהים אותו ואלה שאינם חוששים ממנו מתרבים ומתחזקים.
הסיבה לקיום ההיחלשות היא נורמות קלוקלות הנהוגות בפוליטקה הישראלית, והלגיטימציה שנורמות אלה מקבלות.
בדמוקרטיה פועלים על המפלגות שני כוחות מנוגדים: כוח הדחיה ההדדית, הנובע מהתחרות על בוחרים ועל משאבים, וכח מלכד, הנובע מאחריותן על קידום האינטרסים של המדינה. במדינות בהן יש מסורת ותרבות דמוקרטית מוצלחת, חינוך טוב, לכידות חברתית, ומוסר ציבורי מובנה, הכוח המלכד גובר.
במדינות בהם מרכיבים אלה נחלשים, הכח הדוחה מתגבר, ומאלץ את המנהיגים לחזק את המיתוג שלהם מול מתחריהם. התוצאה היא שמי שנבחרים הם אלה המוכשרים בעסקנות פוליטית ובגיוס הון ומדיה - ומוכנים לשלם על כך במטבע לאומי לאחר מכן - ולא מי שמוכשרים להנהיג. הקיטוב מקצין ככול שהעם מושפע יותר מדמגוגיה, לכן הבערות והקיטוב תומכים זה בזה. היות ועם נבער לא מזהה תהליכים אלא רק ארועים, מגישים לו כאלה, ונמנעים מלטפל בנושאים ארוכי טווח, בין שהם בונים או הורסים. בתוך כך מתפתחת העדפה של האינטרסים של המפלגה על פני אלה של המדינה, המוזנת מהקיטוב ומזינה אותו.
בישראל, העדר מסורת דמוקרטית והעדר לכידות חברתית בתקופת הקמת המדינה, גרמו להתפתחות רמות גבוהות של קיטוב בין-מפלגתי. קיטוב זה גרם לפיתוח וטיפוח פלגנויות חריפות בעם על רקע עדתי, דתי, אידאולוגי, חברתי, וכלכלי. המפלגות ניצלו אותן במקום לפעול למניעתן.
ההוויה הפוליטית הישראלית נולדה והתפתחה במקביל לדמוקרטיה הישראלית, ולכן קיבלה בטבעיות את ההתנהגות הפלגנית של המפלגות ואת תוצאותיה, ובכך נתנה להן לגיטימצה. לגיטימציה זאת הכשירה את הנורמה של העדפת האינטרס המפלגתי על פני האינטרס הלאומי. נבחר ציבור המצליח להכשיל מהלך של מתחרה זוכה להערכה במפלגתו ובמדיה גם אם ההכשלה מזיקה למדינה, ומפלגתו אינה נענשת על כך בדעת הקהל.
לגיטימציה זאת גם מאפשרת למפלגות להעניק ולקבל את השלטון תמורת סחיטה סקטוריאלית, כלכלית אידאולגית או חומרית, של משאבי הציבור ועל חשבון העתיד. היא מאפשרת מינויים לא ראויים בכל הדרגים - מפאיניקים וליכודניקים בתורם - הפרטות חומסות, עצימת עין, וכיוצא באלה. ובהמשך ישיר היא חדרה לכל תחומי החיים, כי אם להם מותר, מותר גם לי. היא מתבטאת בשחיתות, בהתנהגות על הכביש, באיכות השירות הציבורי, באמינות ובמוסר של המדיה, ועוד. ואם טרם הגיעה לביטחון, אי אפשר שלא תגיע אליו...
בניסיון לשפר את המשילות הגרועה שהדמוקרטיה הישראלית יוצרת קמות (ונעלמות) מפלגות חדשות, ומתבצעים נסיונות לשינוי שיטת המשטר. אך כל אלה לא יגרמו לשיפור כי הגורמים לקיטוב לא ישתנו, וגם לא הנורמה והלגיטימציה של העדפת האינטרסים המפלגתיים. הן צרובות בד.נ.א של הפוליטיקה הישראלית. אף מפלגה חדשה לא תשרוד בלעדיהן, ושום חקיקה המגבילה אותן לא תעבור.
את הפוליטיקה הישראלית יכול לשנות רק הציבור, ורק במהפכה. מהפכות יכולות להיות אלימות, ואז תוצאותיהן אינן מובטחות. והן יכולות להיות מתוחכמות, עם תוצאות מתוכננות.
הציבור הציג את תסכולו מהמצב בשנה שעברה תוך התייחסות לביטויים שונים של ההיחלשות, וממשיך בכך גם השנה. אך ברור שהמחאה לא הגיעה לפורקנה. עקב חוסר יכולת להגדיר את השינוי הדרוש, ועקב חוסר יכולת להצביע על השיטה להשגת שינוי זה, פוטנציאל המחאה של מאות האלפים אותם ראינו, ומאות האלפים ואולי יותר המסכימים איתם, טרם בא לידי ביטוי תכליתי.
את הפוטנציאל הזה ניתן לנצל לביצוע מהפכה. מהפכה מתוחכמת, אשר תביא לכינון סדר עדיפויות חדש בפוליטיקה הישראלית: העם בראש.
לא המפלגות, העם.
הצבת העם בראש מחייבת שינוי בשיטת השלטון, שינוי שעיקריו הם:
• לכל אחת מהמפלגות שתעמודנה בתנאי מינימום שיקבעו תהיה אפשרות להשתתף בקואליציה.
• אופי התנהלות הקואליציה יוכתב ע"י הציבור.
• כל מפלגה תימדד לפי הישגיה לטובת העם ולפי תמיכתה במפלגות האחרות.
• המדידה תבוצע ע"י הציבור ביחס לקוד אתי והסכם קואליציוני אשר יוכתבו ע"י הציבור.
להלן מוצעת דרך עקרונית לביצוע המהפכה. היא כוללת שלושה מהלכים:
• הכנת הסכם קדם קואליציוני שיכלול את ההתחיבויות הבאות: א. להקים קואליציה רק עם מפלגות אשר תחתומנה על ההסכם. ב. לקיים קוד אתי. ג. התחיבויות נוספות במידת הצורך. ע
• ריכת עצומה: לאחר פעולות הסברה מקיפות ובתיאום עם מובילי המחאה ופעילים, הציבור יתבקש לחתום על עצומה בה הוא מקבל על עצמו: א. להצביע בבחירות הקרובות. ב. להצביע רק עבור מפלגה אשר תחתום על ההסכם הקדם קואליציוני.
• הקמה והפעלה של מערכת בקרה ודווח.
ההסכם והתכנית כולה יפורסמו במקביל לעריכת העצומה. החתימה על העצומה תרכז את כל האנרגיה האצורה בתסכול ובמחאה ותמקד אותה בקטרזיס של העדפת האינטרס הלאומי על פני אינטרסים צרים כלשהם. מצביעי עבר למפלגה אשר לא חתמה על ההסכם יצביעו למפלגה אשר כן חתמה, ואותם 30% שנמנעו בעבר מהצבעה בגלל מיאוס מהמפלגות, יצביעו הפעם, עבור מפלגות אשר חתמו.
לאחר השלמת העצומה ההסכם יוגש למפלגות לחתימה. המפלגות תבנה כי אם הן לא תחתומנה על ההסכם לפני הבחירות הן תאבדנה מכוחן וכי עדיף להן להיות חזקות בתוך הקואליציה החדשה מאשר מוחלשות מחוצה לה.
בהסכם הקדם קואליציוני ניתן יהיה להוסיף סעיפי סינון כגון שעל המפלגה לקיים הליך דמוקרטי לבחירת מוסדותיה, או סעיפי מצע כגון התחייבות לחקיקת חוק שוויון בנטל, וכד'. אם כי רצוי לבחון היטב את תועלתם מול נזקיהם.
בגלל גודלה הצפוי, ו/או בגלל ישום אפשרות הסינון, קואליציה זאת לא תהיה נתונה לסחטנות מכל סוג. השותפות בקואליציה תחייב את המפלגות לשנות דפוסי התנהגות ונורמות הנהוגות שנים רבות וללמוד לשתף פעולה ביניהן תוך העדפת האינטרסים הלאומיים על פני האינטרסים המפלגתיים. על כך הן תתחייבנה ועל כך תישפטנה על ידי הציבור.
היות ואין לציבור יכולת להחליף את נבחרי העם, יהיה צורך לבנות כלים שיאפשרו להם לתפקד למרות הרקע הנורמטיבי ממנו רובם הגיעו. כלים כגון מנגנון למינוי שרים באין הסכמה, הנחיות למינוי מומחים לצורך קבלת החלטות, סדנאות ליצירת תשתיות מידע וחשיבה משותפות, ועוד.
הבקרה על ביצועי המפלגות תבוצע באמצעות מערכות מתקדמות לאיסוף מידע לגבי החלטות והתבטאויות של נבחרי הציבור, והשוואתם לקוד האתי ולהתחיבויות בהסכם. החומר המתקבל יעובד, והדווחים ימסרו לציבור חותמי העצומה.
המהפכה המוצעת תצליח רק אם הציבור יתגייס בהמוניו לבצע אותה. יש בכוחו לגרום למפלגות לשנות את דפוסי עבודתן ולשתף פעולה למען הציבור. כבר היו דברים מעולם, קואלציות רחבות ביצעו בהצלחה מהלכים חיוביים חשובים, ומפלגות הובילו מהלכים חשובים בניגוד למצעיהן. זה מה שקורה כשברור שאין ברירה. ועל הציבור להבהיר למפלגות כי אכן אין להן ברירה.
האם קואליציה רחבה מסוגלת לטפל בנושא מרכזי כגון שלום ובטחון? ובכן, האם הקואליציות הקודמות טיפלו בו כראוי? בין אם המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך קבלת החלטות שלטוני מובנה, ואזי ברור כי השלטון משקר לעם באופן בוטה, ובין שהוא תוצאה של העדר תהליך כזה, בשני המקרים מגולמים התהליכים השליליים שתוארו לעיל, אותם המהפכה תבטל. החלטות לאומיות מחייבות הידברות ושיתוף פעולה בין מפלגתי ותמיכה ועידוד לכך מהעם, ואותם המהפכה תאפשר.
ובעניין האידאולוגיה הכללכלית, קפיטליסטית או סוציאל-דמוקרטית? הצבה בינארית זאת היא התגלמות הקיטוב לצרכי מיתוג. כלכלה מערבית מפותחת כוללת מרכיבים משתיהם. לאחר המהפכה תמדד העבודה על מידת הסכמתה לישום אלמנטים קפיטליסטים, והליכוד - סוציאל-דמוקרטים.
לבצוע המהפכה נדרשת התארגנות מאד חכמה. מומחים בתחומי מדעי המדינה, המשפט הציבורי, סוציולוגיה חברתית, אתיקה, ומנהיגים ומובילים חברתיים חייבים להתגייס לעניין. עם זאת יצויין כי הכלים לביצוע המהפכה שהם ההסכם הקדם קואליציוני, העצומה, ומערכת הבקרה, יכולים לשמש להשגת מטרה שונה מאשר "העם בראש", ככל שיתברר כי יש כזאת הטובה ממנה. כך או ככך, אסור שהגניוס היהודי יכשל דווקא כאן.
חיים ברודי
